<h1>העיטור אות ז' זיכוי</h1>
<h2>דף קלח.</h2>
גרסינן בפרק יש נוחלין אמר רב נחמן בר יצחק היכא דזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צוח באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן דתניא הכותב כל נכסיו לאחר והיו בהן עבדים ואמר הלה אי איפשי בהן וכו'. ואמר רבא ואיתימא רב נחמן בצוח מעיקרא כולי עלמא לא פליגי דלא קנה שתק ולבסוף צוח כולי עלמא לא פליגי דקנה כי פליגי שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צוח תנא קמא סבר מדאישתיק קנינהו ורבן שמעון בן גמליאל סבר הוכיח סופו על תחילתו. ומסתברא מדגרסינן בפרק שני דחולין (ל"ט) השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה וכו' שחט ואחר כך חישב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר ואמרינן עלה אמר רבינא לא אמרו בה היתר משום כבודו דרבן שמעון בן גמליאל דעבדים שמע מינה דמספקא ליה אי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אי לא והכא נמי אזלינן לקולא. ושדר רב שר שלום משום חומרא דעבודה זרה חשו לה אבל לענין דינא כרבנן קימא לן והכי איפסקא הלכתא בהגה בספרים.
<h2>דף קמא:</h2>
ושאינו ילוד נמי לא קנה כדגרסינן המזכה לעובר לא קנה וכתב רבינו אבן מגש דאפילו בירושה הבאה מאליה ומת העובר איכא למימר לא קנה מדפליגי אביי ורבא בגר שמת וביזבזו ישראל נכסיו ושנינן אביי אמר ירושה הבאה מאליה שאני ורבא אמר שאני התם דרפויי מרפיא בידיהו מעיקרא אלמא דרבא סבירא ליה דאי לאו רפויי מרפיא אף על גב דירושה הבאה מאיליה היא היכא דמת העובר קנה וקימא לן דכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא. ומסתברא מדגרסינן מאי ביניהו איכא ביניהו ששמעו בו שמת ולא מת ואחר כך מת ולא קאמר איכא ביניהו ירושה הבאה מאיליה שמע מינה דרבא מודה בירושה הבאה מאיליה דקני אפילו מת העובר אבל אביי לית ליה טעמא דרפויי מרפיא בידיה וכן פירש רבינו שמואל. ואף על גב דקימא לן כרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי (יבמות ס"ז) דעובר לא פסיל כדפסק רבינו אלפס בהלכות הני מילי גבי תרומה אבל בממונא מודו דעובר יש לו זכיה דאם איתה אדפריך מדתנן בסיפא תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל לפרוך מרישא תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה כדאיתא פרק יוצא דופן (נדה מ"ג:) דשמעינן מינה דעובר לית ליה זכיה אלא לאו שמע מינה שאני תרומה מממונא אבל לרבי יוסי דאית ליה דעובר קני גבי תרומה כל שכן גבי ממונא. וקימא לן כרבנן גבי תרומה וגבי ממונא קימא לן ירושה הבאה מאיליה קנה. ורב יוסף דקאמר אינו ממעט בחלק בכורה הכי סבירא ליה וכן הלכתא.
<h2>דף קמב:</h2>
ומתנת האב נמי קני כדגרסינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו. וסברא דרבינו אלפסי ליתה בהלכות דיליה משמ' ד[לאו] הכי הוא. והילכתא המזכה לעובר לא קנה בעובר דאחריני אבל בעובר דידיה קני. וכן דעת הגאונים וכן כתב רבי שמעון קיירא. ומסתברא אפילו בתוך ארבעים יום של יצירת הולד לא בעינן הכרת העובר. ואי אמר לכשתלד אפילו בעובר דעלמא נמי קני דרב הונא יחידאה הוא ורב נחמן ורב ששת מודו דקנה. והיכא דמזכה למי שאינו בעולם כגון דאמר לבני דהוו ליכי מינאי אפילו למאן דאמר המזכה לעובר קנה הכא לא קנה. אבל רבינו האי אמר בין עובר דיליה בין עובר דעלמא לא קנה בכולהו. והני מילי בשכיב מרע אבל בבריא לא שנא בעובר דיליה לא שנא בעובר דעלמא אפילו לכשתלד לא קנה.
<h2>דף קנז.</h2>
וזכוי דקאמר דוקא שיהא הזוכה בן דעת והמקבל ילוד כדגרסינן בפרק התקבל אמר רב יהודה אמר רב אסי אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומניחו ולאחר שעה נוטלו זוכה בין לעצמו בין לאחרים. ושמואל אמר אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים עד שיביא שתי שערות וכן הלכתא. ודוקא גבי ממונא אבל גבי עירוב דרבנן לא בעינן שתי שערות אלא בחפץ ומניחו ולאחר שעה נוטלו סגיא כדמוכח בפרק התקבל והא דגרסינן (ב"ב קנ"ז.) זכין לקטן ואין זכין לגדול רבי יהושע אומר לגדול אמרו קל וחומר לקטן בקטן שאין מכיר בין צרור לאגוז דאי מכיר זוכה לעצמו הוא. ירושלמי (גיטין פ"ה ה"ט) תמן אמרי בשם רב נחמן בר יעקב נותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא מידו כמוצא באשפה אגוז ונוטלו צרור וזורקו גזלו גזל מפני דרכי שלום אגוז וצרור ונוטלן ומצניען ומניחן ומביאן אחר זמן גזילו גזל גמור וזוכה לעצמו אבל לא לאחרים רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים. הכל מודים שאין מתנתו מתנה שנאמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים איש נותן ולא קטן רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן אמר לעולם אין גזלו גזל מחוור עד שיביא שתי שערות.
